136 גולשים קראו מאמר זה | 0 תגובות פורסמו
תקנות הדירה הדיסקרטית וחוקי הזנות הם מבוך מסובך, במיוחד כשמדובר בבניין שמתפקד כדירה דיסקרטית. תשומת לב רבה יותר מוקדשת לעתים קרובות לזונה הבודדת, בעוד שמעט מאוד ידוע על ניהולו של מוסד שעשוי לאכלס מרובות. כאן, אנו שואפים לתת לך את הסקירה על ההיסטוריה והתקנות המסדירות זונות, במיוחד באירופה, ואת החוקים המקבילים הקשורים לדירות דיסקרטיות.
מקורותיו של הדירה הדיסקרטית
מקורותיו המדויקים של הדירה הדיסקרטית מעורפלים על ידי העבר, אולם הזנות (והרגולציה שלה) היא כמעט בוודאות עתיקה במקורותיה. טקסטים שומריים מהמאה ה-20 לפנה"ס מציגים ברשימת עיסוקיהן, ומקובל לחשוב שאלו היו "נערות עובדות" בעגה המודרנית. חלק מהעדויות המתועדות הראשונות לזנות מגיעות מהיוונים הראשונים, שהיו להם דירות דיסקרטיות ברחבי העיר אתונה. מקורותיו של הדירה הדיסקרטית נותרו מעורפלים, שכן "מוסדות" למטרות כאלה היו קיימים כנראה הרבה לפני שדירות דיסקרטיות הופיעו בחלקים אלה של העולם.
הרומאים היו ידועים גם בחסותם על דירות דיסקרטיות, עם תקנות ספציפיות לפעולות אלה. כותבים דתיים באותה תקופה לא היו מרוצים מחלק מהמדיניות המתירנית יותר כלפי חוץ וביקשו להכפיש פרקטיקות כאלה. בתקופה הנוצרית המוקדמת היו שימושים חוקיים לזנות, כפי שנקבע בחוקים הביזנטיים והמזרח-תיכוניים. רק במאה ה-13 הוכרה הזנות כמקצוע לגיטימי (ומוסדר) באירופה.
אירופה ופיתוח הדירה הדיסקרטית
באירופה, דירות דיסקרטיות קיימים מאז העת החדשה המוקדמת. אלה היו דירות דיסקרטיות ציבוריים, שמוקמו בדרך כלל במקומות נוחים בעיר ופתוחים לכל מי שהיה מוכן לשלם את המחיר. משמעות הדבר הייתה שלאנשים מכל המעמדות הייתה גישה לשירותי זנות. החיסרון של דירות דיסקרטיות ציבוריים אלה היה היעדר כללי של בטיחות ורגולציה מצד הרשויות העירוניות והארציות.
במאה ה-19 חל שינוי: צמיחתו של הדירה הדיסקרטית הפרטי. מפעלים אלה היו נקיים ובטוחים הרבה יותר, בדרך כלל בפאתי ערים ובמקומות תעשייתיים. היו לעתים קרובות "מושכרות" מסרסורים – שוב, עם מעט מאוד רגולציה. ואכן, דירות דיסקרטיות באירופה שימשו לעתים קרובות כדוברים יעילים, כאשר סקס נמכר לצד אלכוהול קשה, הימורים ופעילויות אחרות שהוצאו מחוץ לחוק באותם ימים.
רגולציה ודירות דיסקרטיות מודרניים
כיום, הרגולציה של הזנות משתנה באופן משמעותי ממדינה למדינה, כאשר במדינות מסוימות (כגון גרינלנד) אין איסורים על זנות בעוד שאחרות (ארצות הברית, למשל) הופכות אותה ללא חוקית (במקרה של ארצות הברית, רוב פעילויות הזנות מוגבלות לחלקים מסוימים של המדינה). עם זאת, כל התקנות הללו הן ספציפיות לזונה היחידה, ולא למוסד גדול יותר כמו דירה דיסקרטית.
הרגולציה של מוסדות כאלה כמו דירות דיסקרטיות נתונה לשיקול דעתה של האומה הבודדת. במדינות מסוימות, החוקים פתוחים למדי, כמו בגרמניה, שם שירותי הזנות מוסדרים על ידי הרשויות. הדירות הדיסקרטיות בגרמניה כפופים למגוון תקנות, כולל בדיקות היגיינה קבועות, בדיקות רפואיות לזונות ותשלומי מסים מהממסד.
באיטליה קיימות תקנות דומות, עם מסגרת חקיקתית כלל-ארצית להסדרת ההפעלה והתפעול של דירות דיסקרטיות במדינה. במדינות אחרות, כמו צרפת, יש סטריאוטיפים ספציפיים לדירות דיסקרטיות, בדרך כלל מוסדות מגודרים עם חורי הצצה בדלתות. מוסדות אלה מורשים בקפידה כ"מכוני עיסוי גוף" ומוסדרים על ידי הממשל המקומי.
פרודים ברחבי העולם אולי מספרים סיפורים על הוללות באירופה, אבל האמת היא שהרגולציה על הדירות הדיסקרטיות מחמירה למדי ברוב היבשת. הבעלים עומדים בפני עונש חמור על אי ציות לתקנות, וחוקי פרטיות הנתונים מגנים על זהות הפטרון.
לסיום
רגולציית הדירות הדיסקרטיות עברה כברת דרך ארוכה מאז כמה מראשיתה הארכאית – מוסדות כאלה מוסדרים ומפוקחים כיום בקפדנות במדינות רבות. מדינות, ערים ומדינות מסוימות הפכו את הזנות לבלתי חוקית, בעוד שאחרות אוסרות אותה על הסף, ללא קשר למיקום. ככל שתתפתח הרגולציה על הזנות, כך תתפתח גם הרגולציה על הדירות הדיסקרטיות, ותבטיח נוחות, בטיחות ורגולציה הן לזונה והן לצרכן.
